מה הדבר הראשון שעושים לפני שמתחילים לארוז לניו יורק של אוקטובר?
קודם כל, מבינים את גודל המעמד. אחרי שנים שהרפרנס היחיד שהיה לי מארצות הברית זה לנופף אליה מהצד הקנדי של מפלי הניאגרה, סוף סוף החלטנו אני ואלון להתגבר על החרדה שלנו ממקומות עצומים וטעונים תרבותית כמו ניו יורק ופשוט לטוס אליהם – יהיה מה שיהיה ומה שנספיק נספיק. בכל זאת, מסתובבת ביניכם מישהי שנראתה לפקידה בשגרירות נורמלית דיו כדי לקבל ויזה לעשור.
רק אחר כך שואלים את צ׳אט-GPT מה לארוז לניו יורק של אוקטובר.

בכלל, אני והצ׳אט הקלקנו חזק עוד בתקופה שהשתמשתי בו כדי לכתוב חמשירי הלל לבריס החתול שלי. עד מהרה הוא הפך לחברה הזו שאני משאירה לה לקבוע לי את ההחלטות החשובות של החיים או להציל אותי מהעצלות של עצמי. ״סדר לי את הקו״ח״, ״כמה קלוריות יש במנגו גדול?״, ״יכול להסביר לי את קו העלילה של שודדי הקריביים: סוף העולם?״, ״כמה מקובל לבקש העלאה?״, ״תסדר לי את מיקומי המסעדות של לונדון בטבלה״, ״לא, לא טבלה כזו״, ״יודע מה, תעשה בעצם בראשי פרקים״, ״לא, לא לסכם בראשי פרקים את שודדי הקריביים״, ״ריג׳נרייט״, ״לא משנה, תודה, אתה עושה עבודה מעולה״.

אבל מאז הוא למד להכיר אותי. שולף מהזיכרון המאופסן שלו תובנות עליי שאפילו אני שכחתי לגבי עצמי. מספק לי אפירמיישנז ואומר בשנינות רובוטית את כל מילים הנכונות, גם כשהוא טועה. והעיקר, מסדר לי את החיים ברשימות – כאלה שאפשר לסמן עליהן קו יפה-יפה ולספק את הנטייה האובססיבית שלי להשלים משימות. זה היה אך טבעי שהשימוש שלי בצ׳אט יחרוג מגבולות הסביר ועד מהרה אבקש ממנו לנהל את האריזות שלי לכל מקום שאעלה על הדעת, וחיי מעולם לא היו יציבים יותר. אבל לענייננו >

מדריך הצ׳אט לאורזת המינימליסטית שאף פעם לא הייתה בניו יורק, להלן – אני:

(הערת הכותבת: הטקסט שלפניכן הוא הרחבה מלאת הומור ואופי לרשימה היבשה שקיבלתי מחברי הממוחשב ~ אם היה לכן ספק לרגע)

1. טופים שניתן ״להבציל״ בעת הצורך: חולצה מכופתרת, חולצה ארוכה, טי-שירט אוברסייז > מזג אוויר מושלם לשילובי חורף-קיץ. סריג ושורטס, טי-שירט קצרה ומכנסי באגי, מיני וטרנץ׳ ארוך.

2. מכנסיים – רצוי אוברסייז: ג׳ינס, מכנס מחויט, מכנס קרגו, מכנסה פראשוט/ניילון > כולם אוברסייז כמובן (Stop trying to make skinny happen, it's not going to happen)

3. לבוש חוץ: ג׳קט עור, בלייזר שחור אובר-סייז, מעיל טרנץ׳, וסט פאפר, קרדיגן שאוהב שקושרים אותו > למה האאוטפיטים הכי יפים הם בסתיו? זה למה.

4. נעליים: לואופר או אוקספורד, מרי-ג׳יין, מגפונים, סניקרס > למי שבונה על צעדה ארוכה ברחובות ניו יורק (שם 40 דק׳ הליכה ליעד נחשב מעבר לפינה) הייתי ממליצה להיצמד לנעליים השחוקות שלך מהארץ ולא לחנוך את הזוג החדש שקנית הרגע בבלומינגדיילז ~ כמו שנאמר, זה לא הפלייס ולא המקום.

5. אקססוריז: פאוץ׳ שחור, Tote-Bag, משקפי שמש, גרביים לבנות (והרבה מהן), כובע קסקט, מטפחת לקשירה (הצ׳אט רשם צעיף – עידנתי אותו עבורכן) > האביזרים הם חבריה הנאמנים של כל מי שמודעת לכוח שיש בסטייל. האאוטפיט הכי אפור יהפוך בהינף כובע/מטפחת/ליפסטיק אדום/שרשרת סטייטמנט ליציאה הכי טובה שלך – ואיזה כיף שזה בקושי תופס מקום במזוודה.

6. אקססוריז למטיבות לכת: סקראנצ׳י גדול, גרביים צבעוניים, ספר לסאבווי – רצוי של פראן לייבוביץ׳ > אפשר בלי, אבל כל כך הרבה יותר כיף עם.

לסיום, אצרף לכן את המילים היפות ביותר בשפה האנגלית שניסח לי הצ׳אט:
במהלך ביקורך בניו יורק, מזג האוויר יכלול בדרך כלל תנאי סתיו מוקדמים. את יכולה לצפות שטמפרטורות היום ינועו בין 19°C (66°F) ל-27°C (81°F). מזג האוויר יהיה שטוף שמש או מעונן חלקית, עם בוקר וערב קרירים יותר. יכול להיות גשם מדי פעם במעבר לאוקטובר, אז יהיה חכם לארוז מעיל גשם קל או מטריה.

• 

• 

• 

זהו השלב בו אני מדלגת על ההקדמה בה אני מוכיחה ששחור כבר שנים לא צבע שמזוהה רק עם גותים, דיכאוניים או עם נערות צעירות שהתמכרו לפאנק אחרי ששמעו לראשונה את "אמריקן אידיוט". הרי למי מאיתנו אין שחור בארון? ואני לא מתכוונת לגופייה שחורה אחת ולזוג כפכפים כהים, אני מתכוונת לחצי ארון מלא בפריטים שחורים שסוגרים לנו כל לוק, אאוטפיט או הופעה, אך עדיין מוציאים מהסובבים את התגובות הבאות: "אבל את תמיד קונה שחור", "אולי תגווני באיזה צבע?", "זה נראה סתמי/פשוט מדי".

לכאורה, הצדק עם המלעיזים. שחור נתפס מאז ומתמיד כבחירה הקלה והמהירה בעולם הסטיילינג לסגירת מראה מוקפד, קלאסי, כזה שיילך עם הכל מבלי באמת להתאמץ. אבל האם זו הסיבה היחידה שבגללה אני לובשת לרוב שחור? ובכן, לא. אין דרך אחרת לומר את זה, שחור הוא פשוט הצבע האהוב עליי, ואת זה יעיד לכם כל שאלון באזפיד שמילאתי אי פעם.

כשחושבים על זה, שחור הוא בעצם צבע נורא מרגיע. בשל תכונותיו כבולע אור מקצועי הוא מעניק סילואט מחמיא לגוף ואין אופציה להיראות לא טוב בו, היא לא קיימת, פשוט אין, אגדה אורבנית, מזימה קונספירטיבית של האדומים והירוקים. ואם תורשה לי מעט פסיכולוגיה בשקל, הבחירה באאוטפיט שכולו שחור (מונוכרומטי) מעניקה בשנייה וייב סטייליסטי יותר, דווקא בשל ה"אומץ" ללבוש רק שחור. כמה מחוכם.

זה ממש אירוני לחשוב על שחור כצבע לאמיצים, הרי אין בסיסי ממנו. אבל מצד שני, התקופה בה אנו חיים היא כל כך פוסט-מודרנית וכיאוטית עד שנראה כי על כולם חלה החובה לעטות את כל פלטת הצבעים כדי להיחשב בעלי אישיות, ייחודיות וטעם אישי. ובכן, לאף אחד אין חובה לעשות או ללבוש שום דבר כדי להרגיש מקורי או טוב עם עצמו ולאף אחד אין זכות לדרוש מכם גיוון.

השורה התחתונה היא, שלפחות עבורי, הצבע השחור תמיד היה שם. הוא מעולם לא איכזב אותי, הוא גרם לי לבלוט בימים האלה שלא באמת היה לי זמן לחשוב על איך אני נראית, אבל גם באלה שהזדקקתי לפורמליות, קלילות או גלאם. שחור הוא הצבע שאיתו התחלתי את המסע לזיקוק הסטייל האישי שלי והוא הצבע שעזר לי להבין מהו ארון קפסולה טוב ומה זה באמת אומר "פריטים הכרחיים" (Essentials), כי שחור הוא הצבע היחיד שהוא נו-בריינר גמור אבל בו בעת הווינג-מן המושלם.

אז בין אם שחור הוא צבע שאיכשהו עדיין מאיים עליכן, או שגם אתן, כמוני, בתהליך יומיומי של דיוק הסטייל האישי, הכנתי רשימה אופציונלית לכל הפריטים השחורים שטוב מאוד להתחיל איתם ארון קוהרנטי, מובהק וכזה שנתון לאינסוף שילובים:

1. שמלה של OMA – אמנם לא מדובר בשמלה שחורה קטנה אבל היא כל כך יפה שלמי אכפת (229 במקום 790 ש"ח)
2. משקפי שמש PRADA לטרמינל X – לפעמים גם דיסטנס זה בייסיק (1,299 ש"ח)
3. טי-שירט של Massimo Dutti – הגביע הקדוש של כל פריט לבוש באשר הוא (139 ש"ח)
4. סנדלי עקב של Castro – אחרי שתרכשו אותן, אני לא חושבת שתזדקקו לזוג אחר (299 ש"ח)
5. תיק Mini Laurent של Toledano Studio – עד שהוא יהיה שלי אמשיך להלל אותו בכל הזדמנות (1,480 ש"ח)
6. בלייזר של Dé Rococo – היישר מקולקציית ה-Daddy של המותג התל אביבי, מגיע הפריט שאני הכי מזוהה איתו, זה שאקח איתי לאי בודד, זה שמשדרג כל לוק בקלות (690 ש"ח)
7. בגד ים שלם א-סימטרי של Whistles ל-ASOS – ביקיני או שלם, מה זה משנה, העיקר שיהיה שחור (395 ש"ח)
8. מכנסיים שחורים של Zara – על האורך אפשר להתווכח, אבל על נחיצות ממש ממש לא (169.90 ש"ח)

כמו הרבה דברים בחיים, גם אל הפינטרסט הגעתי מאוחר. משום מה הצליחה הרשת החברתית הזו לשמור על תדמית מאוד מבוגרת בעיניי, כזו שמלאה בתמונות מקרמה לבנות 70+, סרטוני DIY מיותרים ותסרוקות מוגזמות שאימא שלי שולחת לי לנסות. במשך השנים רשפתי סקפטיות כלפיה, זאת על אף העובדה כי הייתי אובססיבית לקסם הטמון בלוחות השראה.

התשוקה העזה שלי לקונספט המבוסס על ריכוז תחומי עניין על משטח נקי הולידה עשרות לוחות שעם ומחברות סקצ'ים שמולאו בגזירי מגזינים כווג וקוסמופוליטן, כשלידם נעוצים אינספור חתיכות בד, ציטוטים, איורים ורישומים שלי. אך האנטגוניזם שלי מפינטרסט לא שכח.

למרבה ההפתעה (או שלא כל כך) ההיכרות המחייבת הראשונה שלי עם פינטרסט נכפתה עליי כחלק מההכנות לחתונה שלי, וזה לא שהייתי יכולה להתנגד. תגידו לי אתן באיזה עוד מקום יכול אלגוריתם קסום לסדר בצורה מופתית שורה של תמונות השראה בלתי נגמרות, החל מהינומות, חופות מקושתות ונעלי כלה אם לא בפינטרסט?!

נכנעתי ופתחתי חשבון.

אני חושבת שהמילה 'התפכחות' תהיה אנדרסטייטמנט בבואי לתאר מה שנגלה לנגד עיני. זה הרגיש כמו שופינג ויזואלי לעיניים שלי, חוויה טוטאלית שמרכזת במקום אחד את כל מה שמדבר אליי, שמבינה אותי עד לרמת ההקלקה ולומדת ממני כמו שאני לומדת ממנה, פלטפורמה שלמה שנמצאת שם בכל פעם שאני זקוקה להשראה, בריחה ממחשבות מתרוצצות או לתחושה כאילו הגשמתי את כל החלומות שלי מבלי לשלם אף מחיר. היה בזה שחרור מבורך.

הנעיצה הראשונה שלי הייתה צילום של קיר חימר לבן וחלק עם קקטוס ירוק למרגלותיו, רק כי אהבתי את האסטטיקה, אך הדבר הוליד התמכרות לשפע הבלתי נדלה שהאפליקציה הציעה שהוליד בתורו שלוש קטגוריות מרכזיות אליהן מיינתי את כל מה שהפיך בי אושר רק מלהסתכל עליו (או שעורר בי קנאה עמוקה, טראגית ולא מחמיאה):

INTERIOR

לקטגוריה זו הכנסתי את כל תשוקותיי לעיצוב פנים ולאסטטיקה ביתית. שטיח פרסי על רצפת פרקט, ענף דקל באגרטל זכוכית, כיסאות ראטן חומים בדירה פריזאית מוארת באור טבעי, ספריות עמוסות אגרטלים, ספה ירוקה בסגנון בוהו שיק, חלל ניו יורקי מינימליסטי שהייתי שמחה שיהיה רשום על שמי בטאבו או מסדרון ארוך עם תקרה תקרה גבוהה כשתמונות מאטיס לאורכו.

STYLE

דמיינו בראשכן כל תמונה אפשרית של האחיות אולסן צועדות ברחובות ניו יורק עם מכנס אוברסייז, משקפי טייסים וקפה של סטראבקס. סיימתן? יופי, כי כבר הספקתי לנעוץ אותן בקטגוריה הזו. עוד תמונות נעיצות מאליהן: כל שוט של הסטייליסטית ג'ולי פליפס מקפצת ברחובות פריז מתצוגה אחת לאחרת, שוטים מול המראה של הבלוגריות ברית'אני באת'גייט וליאנדרה מדין-כהן. אה וגם מעצבת האופנה ג'נה לאיינס בפנים, אובייסלי. למי מכן שלא מכירה את השמות, קטגוריה זו מתאפיינת בעיקר בצילומי רחוב של אושיות אופנה כשהמשותף להן הוא כל מה שאני רוצה באאוטפיט טוב: שיהיה בייסיק, מינימליסטי, רצוי אוברסייז, שיכלול משקפי שמש שחורים, חולצה מכופתרת, חצאית סאטן או איזה ג'ינס טוב או אפילו אוברול מוצלח. אבל בעיקר בעיקר שיהיה מדויק.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

ART

מה תמצאו בקטגוריה זו: הרבה רותקו, מאטיס, הוקני ואילוסטרציות של רוזי מק'גינס. מה עוד? משיחות המכחול של מונה שהן רגיעון בפני עצמו, כתמי צבע אקראיים על קנבס או איורי אופנה מינימליסטים. מסקרן היה לראות כמה העדפותיי האומנותיות הן ההיפך המוחלט מהבחירות האופנתיות שלי שמתאפיינות בצבעים כהים ושקטים, בלי שילובים וההופעות עזות. איזה מזל שאנחנו אנשים מורכבים.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

מוזמנות לביקור בחשבון הפינטרסט שלי