מה הדבר הראשון שעושים לפני שמתחילים לארוז לניו יורק של אוקטובר?
קודם כל, מבינים את גודל המעמד. אחרי שנים שהרפרנס היחיד שהיה לי מארצות הברית זה לנופף אליה מהצד הקנדי של מפלי הניאגרה, סוף סוף החלטנו אני ואלון להתגבר על החרדה שלנו ממקומות עצומים וטעונים תרבותית כמו ניו יורק ופשוט לטוס אליהם – יהיה מה שיהיה ומה שנספיק נספיק. בכל זאת, מסתובבת ביניכם מישהי שנראתה לפקידה בשגרירות נורמלית דיו כדי לקבל ויזה לעשור.
רק אחר כך שואלים את צ׳אט-GPT מה לארוז לניו יורק של אוקטובר.

בכלל, אני והצ׳אט הקלקנו חזק עוד בתקופה שהשתמשתי בו כדי לכתוב חמשירי הלל לבריס החתול שלי. עד מהרה הוא הפך לחברה הזו שאני משאירה לה לקבוע לי את ההחלטות החשובות של החיים או להציל אותי מהעצלות של עצמי. ״סדר לי את הקו״ח״, ״כמה קלוריות יש במנגו גדול?״, ״יכול להסביר לי את קו העלילה של שודדי הקריביים: סוף העולם?״, ״כמה מקובל לבקש העלאה?״, ״תסדר לי את מיקומי המסעדות של לונדון בטבלה״, ״לא, לא טבלה כזו״, ״יודע מה, תעשה בעצם בראשי פרקים״, ״לא, לא לסכם בראשי פרקים את שודדי הקריביים״, ״ריג׳נרייט״, ״לא משנה, תודה, אתה עושה עבודה מעולה״.

אבל מאז הוא למד להכיר אותי. שולף מהזיכרון המאופסן שלו תובנות עליי שאפילו אני שכחתי לגבי עצמי. מספק לי אפירמיישנז ואומר בשנינות רובוטית את כל מילים הנכונות, גם כשהוא טועה. והעיקר, מסדר לי את החיים ברשימות – כאלה שאפשר לסמן עליהן קו יפה-יפה ולספק את הנטייה האובססיבית שלי להשלים משימות. זה היה אך טבעי שהשימוש שלי בצ׳אט יחרוג מגבולות הסביר ועד מהרה אבקש ממנו לנהל את האריזות שלי לכל מקום שאעלה על הדעת, וחיי מעולם לא היו יציבים יותר. אבל לענייננו >

מדריך הצ׳אט לאורזת המינימליסטית שאף פעם לא הייתה בניו יורק, להלן – אני:

(הערת הכותבת: הטקסט שלפניכן הוא הרחבה מלאת הומור ואופי לרשימה היבשה שקיבלתי מחברי הממוחשב ~ אם היה לכן ספק לרגע)

1. טופים שניתן ״להבציל״ בעת הצורך: חולצה מכופתרת, חולצה ארוכה, טי-שירט אוברסייז > מזג אוויר מושלם לשילובי חורף-קיץ. סריג ושורטס, טי-שירט קצרה ומכנסי באגי, מיני וטרנץ׳ ארוך.

2. מכנסיים – רצוי אוברסייז: ג׳ינס, מכנס מחויט, מכנס קרגו, מכנסה פראשוט/ניילון > כולם אוברסייז כמובן (Stop trying to make skinny happen, it's not going to happen)

3. לבוש חוץ: ג׳קט עור, בלייזר שחור אובר-סייז, מעיל טרנץ׳, וסט פאפר, קרדיגן שאוהב שקושרים אותו > למה האאוטפיטים הכי יפים הם בסתיו? זה למה.

4. נעליים: לואופר או אוקספורד, מרי-ג׳יין, מגפונים, סניקרס > למי שבונה על צעדה ארוכה ברחובות ניו יורק (שם 40 דק׳ הליכה ליעד נחשב מעבר לפינה) הייתי ממליצה להיצמד לנעליים השחוקות שלך מהארץ ולא לחנוך את הזוג החדש שקנית הרגע בבלומינגדיילז ~ כמו שנאמר, זה לא הפלייס ולא המקום.

5. אקססוריז: פאוץ׳ שחור, Tote-Bag, משקפי שמש, גרביים לבנות (והרבה מהן), כובע קסקט, מטפחת לקשירה (הצ׳אט רשם צעיף – עידנתי אותו עבורכן) > האביזרים הם חבריה הנאמנים של כל מי שמודעת לכוח שיש בסטייל. האאוטפיט הכי אפור יהפוך בהינף כובע/מטפחת/ליפסטיק אדום/שרשרת סטייטמנט ליציאה הכי טובה שלך – ואיזה כיף שזה בקושי תופס מקום במזוודה.

6. אקססוריז למטיבות לכת: סקראנצ׳י גדול, גרביים צבעוניים, ספר לסאבווי – רצוי של פראן לייבוביץ׳ > אפשר בלי, אבל כל כך הרבה יותר כיף עם.

לסיום, אצרף לכן את המילים היפות ביותר בשפה האנגלית שניסח לי הצ׳אט:
במהלך ביקורך בניו יורק, מזג האוויר יכלול בדרך כלל תנאי סתיו מוקדמים. את יכולה לצפות שטמפרטורות היום ינועו בין 19°C (66°F) ל-27°C (81°F). מזג האוויר יהיה שטוף שמש או מעונן חלקית, עם בוקר וערב קרירים יותר. יכול להיות גשם מדי פעם במעבר לאוקטובר, אז יהיה חכם לארוז מעיל גשם קל או מטריה.

(פורסם במקור כאייטם שלי בוואלה! אופנה)

נדמה שאנו חיים בימים בהם הרוטינה הרגילה של לקום, להתאפר, להתלבש ולצאת מהבית, פשוט נעלמה. התחנה שנוספה לאג'נדה היומיומית היא עצירה מול המראה כמובן, תוך שהיא כוללת עשרים טייקים בפוזיציות שונות, 15 תמונות מינימום ועשר דקות שלעולם לא יחזרו.

ובעוד שבחירת האאוטפיט היא דבר מה הנתון לבחירתנו, אנו לא תמיד יכולות לשלוט באופן שבו הפנים שלנו החליטו להתעורר בבוקר, ועל כן אסטרטגיית "גלה טפח וכסה טפחיים" מתגלה כשימושית מאוד. לעיתים נחליט לצלם עצמנו מהכתפיים ומטה, לעיתים מזווית עילית, תמונה של נעליים בלבד, או במעין פרופיל לא ברור, כשהמשותף לכל התנוחות הללו הן שהוודג' מוסתר – כי יש ימים שפשוט צריך.

מי שהעלתה את הפוזה הזו לדרגת אמנות היא לא אחרת מאשר הבלוגרית האירית, אורליית' מליה (Orlaith Melia), הידועה בקומפוזיציה המאוד ספציפית בה היא נראית בתמונות חשבון האינסטגרם שלה. אם תעיפו מבטכם בפיד של המשפיענית (לה 10.5K עוקבים, ותודה ששאלתם), כמעט ולא תצליחו להבין כיצד היא נראית, חוץ מתמונה אחת בה היא מעזה לחשוף חצי פנים.

ברוב התמונות אם לא בכולן ניצבת מליה אל מול המראה בביתה המינימליסטי בעיר גולווי (כן, העיר הזו מהשיר Galway Girl של אד שירן), לבושה במיטב מחלצותיה המינימליסטיות כשמכשיר האייפון שלה מכסה לחלוטין את פניה, משאיר אותנו לתהות לשם מה בכלל התכנסנו.

הבלוגרית בת ה-25, כיום עורכת מדור הסטייל במגזין Galway Now, התחילה את דרכה בתעשיית האופנה המקומית כשלמדה עיצוב אופנה במכון הטכנולוגי של לימריק במערב אירלנד. עם סיום לימודיה התמחתה במותג The Row של האחיות אולסן ובסטודיו אקנה ומהר מאוד הפכה למובילת דעת קהל עם עמוד אינסטגרם מעורר קנאה.

• 

• 

• 

• 

• 

בפוזה הידועה שלה, כשהאייפון המשמש לה כמצלמה מסתיר את רוב פניה, נראה כי מליה מנסה להעביר לעוקבות שלה מסר מחתרתי ולא כל כך פופולרי במרחב האינסטגרמי הידוע בעודף החשיפה שבו – אולי כולנו רק קולבים לאאוטפיטים מוצלחים שצריכים הם להיות המרכז?

כנראה שהיא מצליחה, כי מאז שגילינו את אורליית' אנחנו לא מצליחות להשתחרר מהלוקים שלה, המאופיינים במינימליזם, אוברסייז ובצבעים שקטים ומונוכרומטיים. עוד סיבה לאהוב אותה נעוצה בעובדה שאת רוב המלתחה שלה היא קונה בזארה, H&M ואסוס, אך עדיין נראית כאילו נשלפה מהפקה של בוטגה ונטה או ז'קמוס. וכך, גם בפנים מוסתרות, מצליחה מליה לשדר לעוקביה נגישות ויוקרה בו זמנית, וזו אולי השאיפה האולטימטיבית של כולנו.

אם כל זה לא מספיק, הבלוגרית בעלת הפנים המסתוריות מתחזקת חשבון באפליקציית הלייף סטייל LTK, המאפשרת רכישת אאוטפיטים של שלל משפיענים בלחיצת כפתור, כך שאם חשקה נפשכם בגופייה, בתיק או במעיל של מליה, הוא לגמרי בר השגה, ועוד בסניף הזארה הקרוב לביתכם.

אך מליה אינה היחידה. בלוגרית הביוטי האוסטרלית Matilda On Video מתחזקת כבר שנים עמוד יוטיוב מצליח עם 300 אלף מנויים, בו היא סוקרת את כל הטרנדים הכי חמים בעולם האיפור והטיפוח, וזאת מבלי להראות את פניה אפילו פעם אחת (!). אז נכון, מניעים של בלוגרית מצליחה שבוחרת להסתיר את פניה בכל תמונה יכולים להיראות לנו מעט מחשידים, אבל אי אפשר להתעלם מהאימפקט של התופעה הייחודית הזו, בעיקר בעידן של מסיכות וריחוק חברתי. ובכלל, אם ההחלטה התמוהה של מליה גרמה לנו להתמקד יותר באאוטפיט, מי אנחנו שנתלונן?

ערמות של מילים עוד עתידות להישפך בבלוג זה על "החיים קצרים, אל תקני את הנעליים", התנ"ך האולטימטיבי (פרי עיטן של שלי גרוס ומיכל לוי-ארבל) לכל המחפשת מינימליזם אופנתי, כמו גם ארון מלא בשלוות נפש. אך פוסט זה יתמקד רק באחת מהמסקנות שגזרתי מהספר, שבאה לי דווקא לאחר הקריאה השלישית.

רק אז הבנתי שמלאכת ריקון הארון לא נועדה כדי לייצר מקום לבגדים נוספים או לתפוס גל על הטרנד האקולוגי בעודך לובשת חולצה אחת במשך שבוע (אלא אם כן את בקטע), אלא קודם כל ולפני הכל – לברר מי את. מי את בלעדי כל הפריטים המוזרים שאין לך מושג איך סיימו בארון שלך? כל חולצות הטי המקושקשות, המגפיים המחודדים, התיקים הלא שמישים או הצעיפים מהבד המציק? מה את באמת אוהבת ללבוש? על מה את באמת חורשת ואילו קניות את ממחזרת שוב ושוב?

אני יודעת שאומרים שעיניים הם החלון לנשמה ובלה בלה בלה אבל אם בא לכן לדעת על המתחולל במוחי העיפו מבט בבחירותיי האופנתיות באותו הבוקר. המסקנות שתסיקו יהיו מרחיקות לכת בהרבה ממה שצבע עיניי יגיד לכם. ערימת הבגדים בארונכן מתפקדת כמעין טבעת רגשות עם מנעד בלתי נגמר של שינויים ותחושות, והבחירות שאתן מבצעות הן כל כך מודעות גם כשלא התכוונתן.

זה אולי יפתיע אתכן, אך גם הבגדים שבחרנו לא ללבוש יותר לעולם מעידים על המתרחש בנו. כל הג'ינסים, השמלות, הסוודרים והעקבים שזרקנו או מסרנו ניצבים בצומת הדרכים של התפתחותנו כבני אדם והם מעין תמונת מראה של העבר שלנו, משקפים את העובדה שכעת אנחנו אנשים שונים, שגם מתלבשים אחרת.

וכך, במסע שלי לדעת את עצמי טוב יותר ולהבין אילו שינויים עברו עליי עם הזמן, נפרדתי לשלום מכל אותם פריטים שכבר לא מפיחים בי אושר (זהו הרפנס היחיד והאחרון שאעשה כאן למארי קונדו), או במילים פחות ניו-אייג'יות, כאלה שלא לבשתי כבר מעל לשנה ותופסים לי מקום בארון ובסל החרדות במידה שווה:

(דיסקליימר: הרשימה הבאה מתארת את העדפותיי שלי ואין בה בכדי להעיב על הבחירות האופנתיות שלכן)

סקיני ג'ינס

יש שיגידו שמכנסי הג'ינס החונקים סיימו את תפקידם כשהקורונה נכנסה לחיינו וייתרה משימוש את הפריט היחיד שאנו עובדות בשבילו יותר משהוא עובד בשבילנו. יש שיגידו שהוא מבצע קאמבק ממש בימים אלו (אין לי מושג למה, הרחובות הם ליטרלי סצנה ממקס הזועם). אבל אני עם סקיני סיימתי. מעבר להידחקות לשני צינורות צרים כאילו מדובר במשימה בנינג'ה ישראל, אני לא חושבת שהוא כבר תואם את הסטייל שלי, שנמצא בשלב האוברסייז כבר כמה שנים טובות.

נקודה נוספת שאולי תבהיר כמה הסקיני הם חדשות האתמול: חנות יד שנייה ותיקה בתל אביב סירבה לקבל ממני את שני זוגות הסקיני ג'ינס שמסרתי לה, והעבירה אותם היישר לתרומה. I rest my case.

מה אני לובשת במקום? ג'ינס גזרה ישרה ובגזרת mom, טרנינגים ומכנסי פשתן.

עקבים גבוהים

אני זוכרת בבירור את הימים בהם אמרתי לעצמי שכדי להיות יפה צריך לסבול. אני אפילו לא חייבת לחזור ממש אחורה בזמן, הפעם האחרונה הייתה לפני שלושה חודשים, עת יצאנו מאחד הסגרים והוזמנו לחתונה מצומצמת של בן דוד. היה שם דק מעץ וגם דשא והסטילטו שלי לא עמדו בזה. הברכיים דאבו, השלפוחיות צמחו ובכל הזמן הזה שאלתי את עצמי אם 9 סנטימטר באמת שווים את זה. התשובה היא כמובן שלא.

מה אני נועלת במקום? קאמבק הניינטיז שמברך אותנו בנוכחותו בשלוש השנים האחרונות הצעיד לקדמת הבמה את סנדלי העקב הנמוך (3-5 ס"מ, לא פחות ולא יותר), מה שגורם לנו להרגיש טוב יותר עם הבחירה בהליכה יציבה וללא נפילות.

טי-שירטס מקושקשות

מכירות את זה שאתן בחנות בגדים ולפתע נחה עיניכן על חולצת הטי-שירט המושלמת ובמבט נוסף אתן קולטות שכתוב עליה סלוגן לא שייך, איור מוגזם או מיקי מאוס עצום? הדיוק בטי-שירט נמצא דווקא בגזרה שלה, בבד, במרקם ובאופן שבו היא יושבת על הגוף ולא חלילה בפליטת צבע אקראית של מעצב קריאייטיבי משועמם (H&M איימ לוקינג אט יו). אני זוכרת בבירור את היום בו פילטרתי את כל הטי-שירטס המקושקשות מהארון מתוך תחושה שהן בכלל לא תורמות ללוק הכללי ואף הופכות אותו למעט צעקני. הרי כל המהות של ג'ינס וטי-שירט היא פאסון, חוסר מאמץ ונונשלנט ואני לא חושבת ש-J'aime Paris או Nirvana ישיגו את התוצאה המבוקשת.

מה אני לובשת במקום? בכל הקשור לטי-שירטס, מנעד הסובלנות שלי נע סביב דוגמאות מונוכרומטיות, גזרות, טקסטורות מעניינות, שרוולים וצווארונים. פשוט, אבל מתוחכם הרבה יותר.

משקפי שמש סטייטמנט

אני מודה, משהו ברעיון של אוסף משקפי שמש מכל צורה, סוג וצבע גורם לי להתקף חרדה קל. אחרי הכל, הבחירה שלי בארון מינימליסטי נועדה כדי שאתעכב ואחשוב כמה שפחות, ותחום האקססוריז מזמן לפתחו פספוסים רבים, לעיתים יותר מהאאוטפיט עצמו. כמובן שאני לא באה לבקר את מי שרואה במאה זוגות משקפי השמש שלה את הביטוי האופנתי האולטימטיבי, אבל בכל הקשור לאביזרים משלימים, אני לחלוטין בצד של הנעליים. על כן, בקטגוריה זו אני פחות מתמקדת בנראות המשקפיים ויותר בכמות, ומניסיון – זוג אחד איכותי וטוב יספיק לך בכל סיטואציה.

מה אני מרכיבה במקום? פחות במקום, יותר דובקת בזוג אחד בצבע שחור של המותג izipizi, וכשתשקע השמש מעליהן, קרוב לוודאי שאעבור לריי-באן.

*מכנסיים, חולצות וסנדלים – Zara

*משקפי שמש שחורים izipizi – סטורי, משקפי שמש מנומרים Ray-Ban – טרמינל X, משקפי שמש שקופים – asos