כמו הרבה דברים בחיים, גם אל הפינטרסט הגעתי מאוחר. משום מה הצליחה הרשת החברתית הזו לשמור על תדמית מאוד מבוגרת בעיניי, כזו שמלאה בתמונות מקרמה לבנות 70+, סרטוני DIY מיותרים ותסרוקות מוגזמות שאימא שלי שולחת לי לנסות. במשך השנים רשפתי סקפטיות כלפיה, זאת על אף העובדה כי הייתי אובססיבית לקסם הטמון בלוחות השראה.
התשוקה העזה שלי לקונספט המבוסס על ריכוז תחומי עניין על משטח נקי הולידה עשרות לוחות שעם ומחברות סקצ'ים שמולאו בגזירי מגזינים כווג וקוסמופוליטן, כשלידם נעוצים אינספור חתיכות בד, ציטוטים, איורים ורישומים שלי. אך האנטגוניזם שלי מפינטרסט לא שכח.
למרבה ההפתעה (או שלא כל כך) ההיכרות המחייבת הראשונה שלי עם פינטרסט נכפתה עליי כחלק מההכנות לחתונה שלי, וזה לא שהייתי יכולה להתנגד. תגידו לי אתן באיזה עוד מקום יכול אלגוריתם קסום לסדר בצורה מופתית שורה של תמונות השראה בלתי נגמרות, החל מהינומות, חופות מקושתות ונעלי כלה אם לא בפינטרסט?!
נכנעתי ופתחתי חשבון.
אני חושבת שהמילה 'התפכחות' תהיה אנדרסטייטמנט בבואי לתאר מה שנגלה לנגד עיני. זה הרגיש כמו שופינג ויזואלי לעיניים שלי, חוויה טוטאלית שמרכזת במקום אחד את כל מה שמדבר אליי, שמבינה אותי עד לרמת ההקלקה ולומדת ממני כמו שאני לומדת ממנה, פלטפורמה שלמה שנמצאת שם בכל פעם שאני זקוקה להשראה, בריחה ממחשבות מתרוצצות או לתחושה כאילו הגשמתי את כל החלומות שלי מבלי לשלם אף מחיר. היה בזה שחרור מבורך.
הנעיצה הראשונה שלי הייתה צילום של קיר חימר לבן וחלק עם קקטוס ירוק למרגלותיו, רק כי אהבתי את האסטטיקה, אך הדבר הוליד התמכרות לשפע הבלתי נדלה שהאפליקציה הציעה שהוליד בתורו שלוש קטגוריות מרכזיות אליהן מיינתי את כל מה שהפיך בי אושר רק מלהסתכל עליו (או שעורר בי קנאה עמוקה, טראגית ולא מחמיאה):
INTERIOR
לקטגוריה זו הכנסתי את כל תשוקותיי לעיצוב פנים ולאסטטיקה ביתית. שטיח פרסי על רצפת פרקט, ענף דקל באגרטל זכוכית, כיסאות ראטן חומים בדירה פריזאית מוארת באור טבעי, ספריות עמוסות אגרטלים, ספה ירוקה בסגנון בוהו שיק, חלל ניו יורקי מינימליסטי שהייתי שמחה שיהיה רשום על שמי בטאבו או מסדרון ארוך עם תקרה תקרה גבוהה כשתמונות מאטיס לאורכו.
STYLE
דמיינו בראשכן כל תמונה אפשרית של האחיות אולסן צועדות ברחובות ניו יורק עם מכנס אוברסייז, משקפי טייסים וקפה של סטראבקס. סיימתן? יופי, כי כבר הספקתי לנעוץ אותן בקטגוריה הזו. עוד תמונות נעיצות מאליהן: כל שוט של הסטייליסטית ג'ולי פליפס מקפצת ברחובות פריז מתצוגה אחת לאחרת, שוטים מול המראה של הבלוגריות ברית'אני באת'גייט וליאנדרה מדין-כהן. אה וגם מעצבת האופנה ג'נה לאיינס בפנים, אובייסלי. למי מכן שלא מכירה את השמות, קטגוריה זו מתאפיינת בעיקר בצילומי רחוב של אושיות אופנה כשהמשותף להן הוא כל מה שאני רוצה באאוטפיט טוב: שיהיה בייסיק, מינימליסטי, רצוי אוברסייז, שיכלול משקפי שמש שחורים, חולצה מכופתרת, חצאית סאטן או איזה ג'ינס טוב או אפילו אוברול מוצלח. אבל בעיקר בעיקר שיהיה מדויק.
ART
מה תמצאו בקטגוריה זו: הרבה רותקו, מאטיס, הוקני ואילוסטרציות של רוזי מק'גינס. מה עוד? משיחות המכחול של מונה שהן רגיעון בפני עצמו, כתמי צבע אקראיים על קנבס או איורי אופנה מינימליסטים. מסקרן היה לראות כמה העדפותיי האומנותיות הן ההיפך המוחלט מהבחירות האופנתיות שלי שמתאפיינות בצבעים כהים ושקטים, בלי שילובים וההופעות עזות. איזה מזל שאנחנו אנשים מורכבים.
מוזמנות לביקור בחשבון הפינטרסט שלי
THE FASHION DUCK 